<h1>הגהות שערי דורא סימן צ"ו</h1>
<h2>דף מח:</h2>
א)והדורא דכנתא דניקבו זה לזה כשירה דחבירו סותם או השומן הכשר שעליו סותמו דמיהד' שפי' אך בטבחא אינו סותם דחלב העשוי ככובע אינו סותם כגון חטין דכרכשתא פי' ואותן החטין עגולים הם כעין כובע אע"ג דהוא טהור אינו סותם וטרפשא דליבא נמי אם נסרך בריאה טריפה דאינה סותם ואע"ג דחלב טהור סותם לא איירי בריאה הסרוכה לשומן הלב דרחוק הוא ממנה ולא מהד' ועל מחט הנמצא בקורקבן וניקב הכיס והבשר והיה שם שומן היה אומר רבינו יצחק דסתימה הוי וכשר דלא מיבעי ליה לספק (פי' לפי הגמרא [מ"ט ע"ב] שבעי לשם ע"ש) אלא בחלב חיה שכנגדו בבהמה טמאה אבל חלב טהור בעוף דלא מצינו כנגדו טמא פשיטא דמיהדק שפיר וסותם ואותו בשר שלמעלה מן הקורקבן מספקין אם הוא הקורקבן וכי ניקב טריפה או אם הוא מן הזפק וכי ניקב כשירה שאותו חוט בשר מחבר הקורקבן והזפק יחד בראש אחד הזפק ובראש א' הקורקבן הלכך לא אמרי לא איסור ולא היתר ואירע מעשה ועמד בספק מעשה היה שנמצא מחט תחוב בשלל של ביצים וטרפו התרנגולת מטעם שהיו בחלל הגוף ויש לחוש לנקובת (הריאה או וושט) (ס"א הדקין). הג"ה כתב הרמב"ם איזו גגו של זפק זה שימתח עם הוושט כשיאריך העוף צווארו עכ"ל. [שערי דורא הלכ' טריפות סימן צ"ו]. א)0מעשה היה ונמצא מחט בדופני הדקין ולא נקבו אלא באורך הדופן היתה והכשירוה זקני הדור דאורחא לכנוס דרך חלל הוושט. אבל ליכא למיחש שמא יצא דרך וושט וחזר ונכנס למעיין, דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן, ונראה דאם נמצא בעניין זה בדופן בית הכוסות באורך (פירוש שהמחט מונח בדופן הכוסות לכל אורך המחט ש"ל) שאין יכול להבין באיזה צד פונה הקופה טריפה, כיון דחללו רחב דאי דרך חלל הוושט עייל לא על הפרש מיבעי ליה לאשכוחי אלא ניקב. עכ"ל א"ז. פעם אחת נמצאו תולעים בכרס של בהמה והסכמנו להתיר הבהמה משום דאמרינן מהפרש נתגדלו או אכלה אותן עם מאכלי העשבים, עכ"ל הג"ה. כתב מורי ראבי"ה מעשה והביאו לפני ר' שמואל בר יהודה עוף וקריא לו פלומי"א ויש בו סימני טהרה והוי חברים אוסרים אותו מפני התולעים היוצאים מן הקורקבן דילמא קודם שחיטה פירשו, ור' שמואל התיר, והעיד על אביו שאכל, וגם ר' אליעזר הגדול ורבי קלונימוס היו אוכלין אותו משום דלאחר שחיטה פירשו מהרי"ח. הג"ה אשר"י. מעשה בא לפני ראבי"ה ששחטו אווז א' וכשקרעוה מצאו מיעיו שהיו מונחים בין עור לבשר והגידו לו שהיה הולך בטוב סמוך לשחיטה וגם שלא הוה תפור במקום שקרעוה והכשיר. א"ז. בהמה שיש לה מכוות אש או דקירת עץ או חנית או חרב אם הבריא כשירה, אבל קודם שהבריא אסור לשוחטו, (פירוש וממתינים עד שיבריא וכן ראיתי נוהגים נ"ל ש"ל) אם יש הדקר או המכווה במקום שפסק בה בחיות כגון בשר שבין הצלעות והכסלים וגרון וכל תחת כריסה ובמקום שאין פוסל בה או על העורף או על כתיפיה או על הגב אם מגיע הדקר או המכוה לגיד הנשה טריפה, ואם לאו כשירה. ועל הגלגולת אפילו ניקב קרום של מוח העליון כשירה. (ואנן סברי כה"ג דלעיל דטריפה אפילו במקום אחד ש"ל) ואם הגיע לקרום התחתון טריפה וכן הלכה א"ז. בסמ"ק סימן ר"א כתב וז"ל, אבל ריאה הסרוכה לשומן הלב אינו קרוי סתימה וטריפה לפי שאותו שומן אינו מן הריאה דדוקא אותו שומן הגדל סביב הקנה שהוא גדל מאותו דבר שהנקב שם, אותו שומן דוקא סותם, ושומן העשוי ככובע כגון דכרכשתא וטרפשא דליבא אינו סותם עכ"ל.
<h2>דף מט:</h2>
א)והדורא דכנתא דניקבו זה לזה כשירה דחבירו סותם או השומן הכשר שעליו סותמו דמיהד' שפי' אך בטבחא אינו סותם דחלב העשוי ככובע אינו סותם כגון חטין דכרכשתא פי' ואותן החטין עגולים הם כעין כובע אע"ג דהוא טהור אינו סותם וטרפשא דליבא נמי אם נסרך בריאה טריפה דאינה סותם ואע"ג דחלב טהור סותם לא איירי בריאה הסרוכה לשומן הלב דרחוק הוא ממנה ולא מהד' ועל מחט הנמצא בקורקבן וניקב הכיס והבשר והיה שם שומן היה אומר רבינו יצחק דסתימה הוי וכשר דלא מיבעי ליה לספק (פי' לפי הגמרא [מ"ט ע"ב] שבעי לשם ע"ש) אלא בחלב חיה שכנגדו בבהמה טמאה אבל חלב טהור בעוף דלא מצינו כנגדו טמא פשיטא דמיהדק שפיר וסותם ואותו בשר שלמעלה מן הקורקבן מספקין אם הוא הקורקבן וכי ניקב טריפה או אם הוא מן הזפק וכי ניקב כשירה שאותו חוט בשר מחבר הקורקבן והזפק יחד בראש אחד הזפק ובראש א' הקורקבן הלכך לא אמרי לא איסור ולא היתר ואירע מעשה ועמד בספק מעשה היה שנמצא מחט תחוב בשלל של ביצים וטרפו התרנגולת מטעם שהיו בחלל הגוף ויש לחוש לנקובת (הריאה או וושט) (ס"א הדקין). הג"ה כתב הרמב"ם איזו גגו של זפק זה שימתח עם הוושט כשיאריך העוף צווארו עכ"ל. [שערי דורא הלכ' טריפות סימן צ"ו]. א)0מעשה היה ונמצא מחט בדופני הדקין ולא נקבו אלא באורך הדופן היתה והכשירוה זקני הדור דאורחא לכנוס דרך חלל הוושט. אבל ליכא למיחש שמא יצא דרך וושט וחזר ונכנס למעיין, דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן, ונראה דאם נמצא בעניין זה בדופן בית הכוסות באורך (פירוש שהמחט מונח בדופן הכוסות לכל אורך המחט ש"ל) שאין יכול להבין באיזה צד פונה הקופה טריפה, כיון דחללו רחב דאי דרך חלל הוושט עייל לא על הפרש מיבעי ליה לאשכוחי אלא ניקב. עכ"ל א"ז. פעם אחת נמצאו תולעים בכרס של בהמה והסכמנו להתיר הבהמה משום דאמרינן מהפרש נתגדלו או אכלה אותן עם מאכלי העשבים, עכ"ל הג"ה. כתב מורי ראבי"ה מעשה והביאו לפני ר' שמואל בר יהודה עוף וקריא לו פלומי"א ויש בו סימני טהרה והוי חברים אוסרים אותו מפני התולעים היוצאים מן הקורקבן דילמא קודם שחיטה פירשו, ור' שמואל התיר, והעיד על אביו שאכל, וגם ר' אליעזר הגדול ורבי קלונימוס היו אוכלין אותו משום דלאחר שחיטה פירשו מהרי"ח. הג"ה אשר"י. מעשה בא לפני ראבי"ה ששחטו אווז א' וכשקרעוה מצאו מיעיו שהיו מונחים בין עור לבשר והגידו לו שהיה הולך בטוב סמוך לשחיטה וגם שלא הוה תפור במקום שקרעוה והכשיר. א"ז. בהמה שיש לה מכוות אש או דקירת עץ או חנית או חרב אם הבריא כשירה, אבל קודם שהבריא אסור לשוחטו, (פירוש וממתינים עד שיבריא וכן ראיתי נוהגים נ"ל ש"ל) אם יש הדקר או המכווה במקום שפסק בה בחיות כגון בשר שבין הצלעות והכסלים וגרון וכל תחת כריסה ובמקום שאין פוסל בה או על העורף או על כתיפיה או על הגב אם מגיע הדקר או המכוה לגיד הנשה טריפה, ואם לאו כשירה. ועל הגלגולת אפילו ניקב קרום של מוח העליון כשירה. (ואנן סברי כה"ג דלעיל דטריפה אפילו במקום אחד ש"ל) ואם הגיע לקרום התחתון טריפה וכן הלכה א"ז. בסמ"ק סימן ר"א כתב וז"ל, אבל ריאה הסרוכה לשומן הלב אינו קרוי סתימה וטריפה לפי שאותו שומן אינו מן הריאה דדוקא אותו שומן הגדל סביב הקנה שהוא גדל מאותו דבר שהנקב שם, אותו שומן דוקא סותם, ושומן העשוי ככובע כגון דכרכשתא וטרפשא דליבא אינו סותם עכ"ל.
<h2>דף נו:</h2>
א)והדורא דכנתא דניקבו זה לזה כשירה דחבירו סותם או השומן הכשר שעליו סותמו דמיהד' שפי' אך בטבחא אינו סותם דחלב העשוי ככובע אינו סותם כגון חטין דכרכשתא פי' ואותן החטין עגולים הם כעין כובע אע"ג דהוא טהור אינו סותם וטרפשא דליבא נמי אם נסרך בריאה טריפה דאינה סותם ואע"ג דחלב טהור סותם לא איירי בריאה הסרוכה לשומן הלב דרחוק הוא ממנה ולא מהד' ועל מחט הנמצא בקורקבן וניקב הכיס והבשר והיה שם שומן היה אומר רבינו יצחק דסתימה הוי וכשר דלא מיבעי ליה לספק (פי' לפי הגמרא [מ"ט ע"ב] שבעי לשם ע"ש) אלא בחלב חיה שכנגדו בבהמה טמאה אבל חלב טהור בעוף דלא מצינו כנגדו טמא פשיטא דמיהדק שפיר וסותם ואותו בשר שלמעלה מן הקורקבן מספקין אם הוא הקורקבן וכי ניקב טריפה או אם הוא מן הזפק וכי ניקב כשירה שאותו חוט בשר מחבר הקורקבן והזפק יחד בראש אחד הזפק ובראש א' הקורקבן הלכך לא אמרי לא איסור ולא היתר ואירע מעשה ועמד בספק מעשה היה שנמצא מחט תחוב בשלל של ביצים וטרפו התרנגולת מטעם שהיו בחלל הגוף ויש לחוש לנקובת (הריאה או וושט) (ס"א הדקין). הג"ה כתב הרמב"ם איזו גגו של זפק זה שימתח עם הוושט כשיאריך העוף צווארו עכ"ל. [שערי דורא הלכ' טריפות סימן צ"ו]. א)0מעשה היה ונמצא מחט בדופני הדקין ולא נקבו אלא באורך הדופן היתה והכשירוה זקני הדור דאורחא לכנוס דרך חלל הוושט. אבל ליכא למיחש שמא יצא דרך וושט וחזר ונכנס למעיין, דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן, ונראה דאם נמצא בעניין זה בדופן בית הכוסות באורך (פירוש שהמחט מונח בדופן הכוסות לכל אורך המחט ש"ל) שאין יכול להבין באיזה צד פונה הקופה טריפה, כיון דחללו רחב דאי דרך חלל הוושט עייל לא על הפרש מיבעי ליה לאשכוחי אלא ניקב. עכ"ל א"ז. פעם אחת נמצאו תולעים בכרס של בהמה והסכמנו להתיר הבהמה משום דאמרינן מהפרש נתגדלו או אכלה אותן עם מאכלי העשבים, עכ"ל הג"ה. כתב מורי ראבי"ה מעשה והביאו לפני ר' שמואל בר יהודה עוף וקריא לו פלומי"א ויש בו סימני טהרה והוי חברים אוסרים אותו מפני התולעים היוצאים מן הקורקבן דילמא קודם שחיטה פירשו, ור' שמואל התיר, והעיד על אביו שאכל, וגם ר' אליעזר הגדול ורבי קלונימוס היו אוכלין אותו משום דלאחר שחיטה פירשו מהרי"ח. הג"ה אשר"י. מעשה בא לפני ראבי"ה ששחטו אווז א' וכשקרעוה מצאו מיעיו שהיו מונחים בין עור לבשר והגידו לו שהיה הולך בטוב סמוך לשחיטה וגם שלא הוה תפור במקום שקרעוה והכשיר. א"ז. בהמה שיש לה מכוות אש או דקירת עץ או חנית או חרב אם הבריא כשירה, אבל קודם שהבריא אסור לשוחטו, (פירוש וממתינים עד שיבריא וכן ראיתי נוהגים נ"ל ש"ל) אם יש הדקר או המכווה במקום שפסק בה בחיות כגון בשר שבין הצלעות והכסלים וגרון וכל תחת כריסה ובמקום שאין פוסל בה או על העורף או על כתיפיה או על הגב אם מגיע הדקר או המכוה לגיד הנשה טריפה, ואם לאו כשירה. ועל הגלגולת אפילו ניקב קרום של מוח העליון כשירה. (ואנן סברי כה"ג דלעיל דטריפה אפילו במקום אחד ש"ל) ואם הגיע לקרום התחתון טריפה וכן הלכה א"ז. בסמ"ק סימן ר"א כתב וז"ל, אבל ריאה הסרוכה לשומן הלב אינו קרוי סתימה וטריפה לפי שאותו שומן אינו מן הריאה דדוקא אותו שומן הגדל סביב הקנה שהוא גדל מאותו דבר שהנקב שם, אותו שומן דוקא סותם, ושומן העשוי ככובע כגון דכרכשתא וטרפשא דליבא אינו סותם עכ"ל.
